ת"א 66071-11-15

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הבקשה לדחייה על הסף של התביעה שהגישה המדינה נגד החברה. השופטת מציינת כי פיטורין על הסף הם אמצעי חמור שיש להשתמש בו רק במקרים מובהקים, ולאחר נקיטת זהירות יתרה מגיע השופט למסקנה כי אין מדובר במקרה כזה. הסיבה לכך היא שיש היבטים למצבים העובדתיים והמשפטיים שיש להמשיך ולחקור. ראשית, השופט דן בסוגיית ההתיישנות ומוצא כי התביעה אינה חסומה על פי חוק משום שהתביעה הקודמת, שנדחתה, הוגשה ונדחתה באותו יום. לפיכך, הזמן בין שתי התביעות לא ייספר במסגרת תקופת ההתיישנות. השופט גם לא רואה את התביעה נדחית מחמת שיהוי בשלב מקדמי זה. שנית, השופט בוחן את טענות החברה ביחס למעשה בית המשפט ומוצא כי פסק הדין הקודם בתביעה הראשונה לא יצר תקדים משפטי שיחייב את ההליך הנוכחי. השופטת מדגישה כי טענת המדינה במקרה הנוכחי לא נדונה בהליכים קודמים וכי זכותה של המדינה לתבוע את השבת הכספים מהחברה, אם האחרונה תקבל כסף נוסף ממשרד הביטחון להסעת חיילים, הובהרה בהליכים קודמים. עוד מציינת השופטת כי החברה לא הצליחה להוכיח שינוי נסיבות כלשהו מאז בקשותיהם הקודמות לדחייה, שנדחו, וכי בחירתה של המדינה לנהל את התביעה בנפרד, ולא כתביעה שכנגד, היא חוקית ולא מקרה של ניצול לרעה של הליכים משפטיים. לבסוף, בשאלת קיומו של מעשה בית משפט על סמך פסק הדין בתובענה השנייה, קובע השופט כי המסמכים הקיימים אינם מהווים בסיס מספיק לקבלת התביעה וכי יש לבחון שאלה זו במהלך המשפט. השופטת מדגישה כי אף שהטענות עשויות להתקבל בסופו של דבר, לא ניתן לאשר אותן כטענות מקדמיות ללא תשתית עובדתית ראויה. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית, והחברה חויבה לשלם את הוצאות המדינה בסך 25,000 ₪. השופט קובע מועדים נוספים להליכים מקדמיים ולמשפט. ההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים ומיום 31.7.2017.