ע"ע 247/07

תקציר

המערערת, קורבן סחר בנשים, תבעה את הסוחרת שלה, סופיה קוצ'יק, על זכויות עובדים והגנות לפי דיני העבודה בישראל. לטענתה, היא הובאה לישראל באופן בלתי חוקי ממולדובה ונאלצה לעבוד בזנות עבור קוצ'יק במשך שנה. קוצ'יק הורשע בעבר בעבירות סחר ונידון למאסר. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את טענת המערערת בקובעו כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד, ועל כן המערערת אינה זכאית לזכויות עבודה כלשהן. המערער ערער על החלטה זו. בית הדין הארצי לעבודה, בדעת רוב, קיבל את הערעור. דעת הרוב קבעה, כי הגם שבין המערערת לבין קוצ'יק לא התקיימו יחסי עובד מעביד, עדיין יש להעניק למערערת זכויות הגנה מכוח דיני העבודה בשל הנסיבות הנצלניות והכופות של עבודתה. דעת הרוב ביססה מסקנה זו על פרשנות תכליתית של דיני העבודה ועל מדיניות שיפוטית ראויה. עם זאת, דעת הרוב סירבה להכיר במערערת כעובדת לצורכי דיני עבודה, דבר שהיה מקנה לה זכויות נוספות. במקום זאת, בית המשפט פסק לה שכר מינימום, פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, דמי הבראה ופיצוי מוגדל בגין עוגמת נפש. השופט פליטמן חלק על כך, וסירב להעניק למערערת זכויות עבודה מגינות משום שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד. לטענתו, אל לו לבית המשפט להעניק בעקיפין למערערת זכויות אלה כאשר אין באפשרותו לעשות כן במישרין. פליטמן גם חלק על גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש שנפסק, והציע 10,000 ₪ לחודש כשכר סביר יותר, שיגזור את יתרת זכויותיו של המערער. נציג הציבור הורן הסכים עם דעתו של פליטמן.