ת"א 13299-04-07

תקציר

הבנק עתר לדחיית התביעה שכנגד שהגיש נגדו אסנין, בטענה כי קיים צו בית משפט החוסם את תביעתה של אסנין, לצד עילות נוספות הכוללות התיישנות, ויתור ושיקולי מניעה ושיהוי. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת הבנק לסילוק על הסף. הנימוק העיקרי להחלטה זו היה הצורך בזהירות בקבלת בקשות מסוג זה, כמו גם השיקול הפרוצדורלי כי טענות הבנק עצמו היו נרחבות וחייבו חקירה נוספת. ההיסטוריה המשפטית הארוכה בין הצדדים, בת למעלה מעשרים שנה, היוותה אף היא גורם מפתח בהחלטה. השופט הדגיש כי לא ניתן לקבוע כי החלטות קודמות של בית המשפט יצרו מצב שבו אסנין לא יכול היה להעלות טענות נוספות נגד הבנק. בנוסף, טיבה של התביעה שכנגד, וההבחנה הפוטנציאלית בינה לבין התביעה הראשונית, חייבו בירור נוסף שלא ניתן היה לעשותו צדק בדחייה על הסף. אסנין נדרשו לתקן את כתב התביעה כך שיבחין בין נזקים שנגרמו לו לבין נזקים שנגרמו לחברה, והבנק יגיב לאחר הגשת התביעה המתוקנת. השופט סיים את דבריו בקביעת מועד קדם משפט ופסיקת סכום קטן של שכר טרחה שישולם לאוצר המדינה, דבר המשקף את ההצלחה החלקית של בקשת הבנק.