תמ"ש 12130/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשה שהגיש המבקש (ג. א.) לסילוק תביעת נזיקין כנגד המשיב (צ. ח.), אשר סירב לתת גט למרות פסק דין של בית הדין הרבני המחייב אותו לעשות כן. המשיבה תבעה את המבקשת לגירושין ומזונות בשנת 1996, ולאחר שורה של פסקי דין לטובתה, סירובה של המבקשת להיענות הביא למאסרו. למרות זאת, עדיין סירבה המבקשת להתגרש מהמשיב. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי הייצוג המשפטי של צ.א. הייתה כי התביעה חורגת מסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, ובמקום זאת שייכת באופן בלעדי לבית הדין הרבני, וכי אי ציון סכום התביעה בכתב התביעה נוגד נורמות פרוצדורליות. בנוסף, טען בא כוחה של המבקשת כי החוק הישראלי אינו מכיר בשיטות עקיפות לאכיפת גירושין מעבר לאלו הקבועות בחוק בתי הדין הרבניים. עם זאת, השופט שלמה אלבז פסק נגד המבקש בכל הסעיפים. השופט אלבז קבע כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה, שכן מדובר בפיצוי כספי המבוסס על דיני הנזיקין בלבד, והעובדה שההתנהגות הפוגענית נסובה סביב אי מתן גט אינה מקנה סמכות בלעדית לבית הדין הרבני. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם טענת המשיב כי האוטונומיה של המבקשת נפגעה וגרמה לה נזק בר פיצוי, וכי תביעת הנזיקין נפרדת מסוגיית הגירושין עצמה. באשר להיעדר פיצויים מפורטים בתביעה, הכיר השופט בפטור של המשיב מאגרת בית משפט ובחוסר הרלוונטיות של ציון סכום בתיקים הנדונים בבית המשפט לענייני משפחה, ולכן לא דחה את התביעה מטעמים פרוצדורליים. לבסוף הורה השופט למבקש לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, שנקבע על סך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, והזהיר מפני השלכות אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום. פסק הדין, שניתן ביום 31.5.2004, הדגיש את הצורך של המבקשת לכבד את פסיקות בית הדין הרבני ואת זכותה של המשיבה לתבוע פיצויים בגין הפגיעה באוטונומיה האישית שלה.