מ"ח 51124-10-17

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למקרה ייחודי של ילד שנולד מזרעו של חייל שנפטר בעת מילוי תפקידו, ומבקש הכרה כיתום לפי חוק משפחות חיילים שנפלו בקרב (שכר ושיקום). השאלה המרכזית היא האם המערער, בהיותו ילדו הגנטי של החייל המנוח, נופל להגדרת "בן משפחה" כמפורט בחוק, למרות שלא נולד בתוך תא משפחתי מסורתי או לבן זוגו של החייל. בית המשפט פותח בהדגשה כי חוק המשפחות הוא חוק חברתי שמטרתו לתמוך במשפחות חללי צה"ל, ויש לפרש את הוראותיו באופן מרחיב כדי להגשים תכלית זו. החוק מגדיר "בן משפחה" כילד של הנפטר שטרם מלאו לו 21 שנים או שיש לו מוגבלות פיזית או נפשית. בית המשפט מציין כי כוונת המחוקק מאחורי הגדרה זו הייתה ללכוד תרחישים שונים של תלות, ושיקולים כלכליים רלוונטיים רק במקרים ספציפיים המפורטים בחוק. המשיב, לעומת זאת, שולל את הכרתה של המערערת על סמך קריטריונים נוספים שאינם נזכרים בחוק, וטוען כי המערערת אינה עומדת בדרישות בשל אופי ההתעברות שלה והיעדר תא משפחתי שלם. בית המשפט מדגיש כי שיקול דעתו של המשיב אינו משתרע על התחשבות בגורמים אלה, שכן הם אינם מוזכרים בחוק ואינם רלוונטיים לשלב הנוכחי של הכרת המערער. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי הגדרת "ילד הנפגע" בחוק המשפחות ברורה ואינה טעונה פרשנות, והמערער עונה על הגדרה זו. תכלית החוק, המשקפת את חובת המדינה כלפי חללי צה"ל ובני משפחותיהם, תומכת בהכרה במערער כבן משפחה. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי הקשר הגנטי בין המערער לבין החייל המנוח אינו מוטל בספק, וקשרים אחרים, כגון קשרים רגשיים ומוסריים, ממחישים עוד יותר את הקשר הקרוב ביניהם. סיכומו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת המערערת, מקבל את הערעור ומכיר בה כיתומה לפי חוק המשפחות. ההחלטה מדגישה כי אמות המידה הנוספות של המשיב אינן מוצדקות מבחינה משפטית וסותרות את תכלית החוק. בית המשפט מורה למשיבה לשאת בהוצאותיה של המערערת ומאחל לה בריאות ואושר, תוך שהוא מאפשר גם את פרסום פסק הדין.