ע"א 16542-02-12

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותה של הוראת פטור בדין הישראלי הנוגעת לבנייה או הרחבה של דירות מגורים. ההוראה הנדונה קובעת כי בנייה או הרחבה של דירה לא תיחשב כמימוש זכויות אם בעל הקרקע או קרובו יגיש בקשה להיתר בניה למגוריו, ובלבד ששטחו אינו עולה על 140 מ"ר. השאלה העיקרית היא האם הפטור חל על דירה אחת לכל חלקת קרקע, או שניתן להחיל אותו מספר פעמים על מספר דירות על אותה חלקת קרקע. פסק הדין מסכם את מטרות הפטור, שהן לסייע לאזרחים לשפר את תנאי חייהם, תוך הקפדה על חלוקת ההטבות בין הקהילה. פסקי דין קודמים פירשו את ההוראה בצמצום, והגבילו את הפטור לדירה אחת לכל מגרש. בית המשפט בוחן שני ערעורים הנוגעים למצבים משפחתיים שונים. במקרה הראשון, כאשר מדובר בתא משפחתי שבבעלותו מספר נפשות בקרקע, קובע בית המשפט כי יש להעניק פטור אחד בלבד לכל חלקה, ללא קשר למספר בני המשפחה. במקרה השני, בו מעורבים מספר בעלים שאינם קשורים, בית המשפט קובע כי כל בעל דירה זכאי לפטור משלו. השופטים מסכימים עם פרשנות מצמצמת זו של ההוראה, ומדגישים כי מטרת החוק היא למנוע מפרטים להתעשר על חשבון הקהילה. פסק הדין נועד לאזן בין זכותו של הפרט לשפר את תנאי חייו לבין זכותה של הקהילה ליהנות מהשבחת הקרקע. שני הערעורים מתקבלים, ופסקי הדין הנוגעים לערעורים מבוטלים, מה שמחזק את העיקרון לפיו ניתן פטור אחד בלבד לכל חלקת קרקע, ללא קשר למספר הבעלים או ליחסים ביניהם.