בש"א 12695/06

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותם של שלושה חוקים – חוק הירושה, חוק הנאמנות וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – ויחסי הגומלין ביניהם בקביעת היקף הפיקוח הראוי על ניהול נכסי העיזבון. הנכסים המדוברים יועדו בצוואה להקדש פרטי שמוטביו חסויים. המחלוקת העיקרית היא האם חל חוק הנאמנות או חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בפרט בנוגע לפיקוח על ניהול נכסים על ידי נאמן או אפוטרופוס. הראשון מטיל פיקוח כללי עם חובות דיווח למוטבים בלבד, ואילו האחרון מטיל פיקוח הדוק ומוסדר יותר על ידי בית המשפט והאפוטרופוס הכללי. הצוואה המדוברת, שהותיר אחריו המנוח ג.ב., קובעת הקדש לסיפוק צרכיהם של שני בניו החסויים. המבקשים, שמונו כנאמנים, ביקשו לנהל את העיזבון כנאמנות פרטית, בטענה כי כוונת המנוח הייתה להדיר את בניו מהירושה וליצור ישות נפרדת. בינתיים, האפוטרופוס הכללי קרא להחלת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ועמד על כך שהנהנים הסופיים הם החסויים, ובכך דרש פיקוח הדוק יותר. בית המשפט מצדד באפוטרופוס הכללי וקובע כי ניהול נכסי העיזבון צריך להיות תחת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. החלטה זו מבוססת על מספר גורמים. ראשית, המבקש מס' 1 משמש הן כאפוטרופוס על רכושו של החסוי והן כנאמן, דבר המציג ניגוד עניינים פוטנציאלי. שנית, היצמדות לרצונו של הנפטר והבטחת טובת החסויים מחייבת פיקוח רחב, במיוחד נוכח חיסיון המחלקות. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי ההסדר החקיקתי של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, על חובות הפיקוח והדיווח המחמירות שבו, מתאים יותר בתרחיש זה. גישה זו מכבדת את כוונת המצווה ושומרת על האינטרסים של החסוי. עם זאת, בית המשפט מכיר בספקות סביב מינויו של המבקש מס' 2 כנאמן נוסף, בהתחשב בכך שהוא אינו האפוטרופוס על הנכס החסוי. פסק הדין מציע אפוא למבקש מס' 2 לשקול מחדש את בקשתו לתפקיד אפוטרופוס ומציין כי כל בקשה כזו תידון בתיק האפוטרופסות. פסק הדין מדגיש גם את הצורך של שני הנאמנים לשתף פעולה ולהיות נתונים לפיקוח, במיוחד לאור מעמדם של החסויים. לבסוף, בית המשפט מדגיש את נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה ואת הצורך לתת עדיפות לטובתם של החסויים, ובכך מצדיק את החלת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות על חוק הנאמנות.