ע"א 48028-03-12

תקציר

מפסק הדין עולה כי המערערים, יורשי משפחה שהתגוררה במשך עשרות שנים במעברה לא רכשו זכות להתגורר בנכס מעבר לחיי הוריהם. ההורים קיבלו תחילה רישיון להתגורר במקום, שנועד לשמש למגורים זמניים לעולים בתקופת מצוקה. רישיון זה לא עבר בירושה, והוא פקע עם פטירת ההורים. הילדים קיבלו גם רישיון במהלך שהותם במחנה, שנשלל מהם עם עזיבתם את המקום עם הגיעם לבגרות. אחד הילדים, צוריאל, חזר לבית המשפחה בשלב מאוחר יותר בחייו, אך לא ניתן לו רישיון חדש, ומגוריו התבססו על הסכמה שבשתיקה של החוכר הנוכחי דאז, וולצ'ינסקי. עוד נקבע בפסק הדין כי אופן חלוקת הקרקע והקצאתה לתושבים הסמוכים לא היה בלתי צודק, וטענות המערערים לאפליה לא הוכחו. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיבים, יורשיו של ולצ'ינסקי, לא נדרשו לפצות את המערערים בגין השקעות כלשהן שבוצעו בנכס, שכן טענות אלה לא הוכחו די הצורך. כמו כן, צוריאל אינו מחויב לשלם דמי שימוש כלשהם עד לפינויו, שנקבע ליום 1.11.2013. מוזכרת גם ההחלטה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. סיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמשיבים זכאים להשבת רכושם, כאשר עיסוקו של צוריאל מוגדר כבלתי חוקי.