ת"א 42461-03-19

תקציר

התובע מישכן את מגוריו כדי להבטיח הלוואה לפרויקט נדל"ן המנוהל על ידי חברה בבעלות חבר. הם חתמו על חוזה שכלל מספר הגנות וערבויות לתובע. מספר ימים לאחר מכן, הוטעה התובע לחתום על חוזה שני, שלטענת הנתבעים היה רק תיקון מינורי לראשון. חוזה שני זה הסיר את כל ההגנות על התובע וחשף אותו לסיכון רב יותר. ההבדל העיקרי בין שני ההסכמים הוא שהראשון הגן על האינטרסים של התובע, ואילו השני לא. ההסכם הראשון הגביל את המשכנתא לסכום ההלוואה, כלל ביטחונות והבטיח לתובע תשואה שנתית. בינתיים, ההסכם השני הסיר את כל ההגנות הללו וחשף את התובע לאחריות בלתי מוגבלת. בנוסף, לא ניתנה לתובע הזדמנות סבירה לעיין בהסכם השני טרם חתימתו, והנתבעים הסתירו את כותרות המסמכים. בית המשפט מצא כי התובע הוטעה על ידי הנתבעים לחתום על ההסכם השני. עם זאת, רק הנאשמים השני והשישי היו שותפים להונאה זו; הנתבע הראשון, מלווה, לא היה מעורב ופעל בתום לב. למרות שהנתבע הראשון לא המציא לתובע העתק מההסכם או הזדמנות סבירה לעיין בו, החליט בית המשפט כי ביטול המשכנתא יהיה בלתי צודק, שכן הנתבע הראשון פעל בתום לב והיה לו אינטרס קנייני במשכנתא. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את טענת התובעת להכריז על המשכנתא כבטלה ומבוטלת והורה על מחיקת צו המניעה הזמני. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע בעניין התביעה הכספית, והורה לנתבעים שניים עד שישה לשלם לתובע סך כולל של 1,524,721 ש"ח, בצירוף חיובים נוספים, עם מכירת בית התובע או עם הסדר החוב של התובע עם הנתבע הראשון. כמו כן נפסקו לתובע 75,000 ש"ח הוצאות משפט, שישולמו על ידי כל הנתבעים ביחד ולחוד.