ת"פ 23853-03-11

תקציר

הנאשם הודה כי דקר את בן דודם, המתלונן, בעקבות ויכוח בין אביו לדודו, שגרם לו לחבלה קשה שהצריכה אשפוז. הם הורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות וצפויים לגזר דין. שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם מאסר על תנאי, מתוך הכרה בחרטה ובהשפעה המרתיעה של ההליך המשפטי המתנהל. עם זאת, התובע ביקש עונש מאסר ממושך, תוך שימת דגש על חומרת העבירה ועל "תת-תרבות הסכינים". השופטת, תוך הכרה בכוונת המחוקק העומדת מאחורי דיני הסוללה המחמירה, הקלה במקרה זה בשל היעדר עבר פלילי של הנאשם, אורח חייו הנורמטיבי והנסיבות המיוחדות הסובבות את העבירה. במקום מאסר בפועל, נגזרו על הנאשם עבודות שירות, מאסר על תנאי ומאסר על תנאי, לצד פיצוי למתלונן. השופט הדגיש את נסיבותיו הפרטניות של המקרה ואת חשיבות השיקום. גזר הדין נועד לאזן בין צדק אישי לבין ההרתעה הנדרשת במקרים של יישוב סכסוכים אלימים באמצעות נשק. הנאשם הוזהר מפני ההשלכות של אי ציות לצו. פסק הדין כלל את זכות הערעור בתוך 45 יום.