ע"ב 571/97

תקציר

התובעת, מנהלת חשבונות שהועסקה על ידי הנתבעת מיוני 1995 ועד אוקטובר 1996, עברה במהלך עבודתה טיפולי פוריות, שהביאו להיעדרות. התובעת טענה כי פוטרה בשל היעדרויות אלה, המהוות אפליה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. עם זאת, בית הדין מצא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המופחת בגין טענה זו וכי פיטוריה נבעו מאי התאמה. לפיכך, היא לא הייתה זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בית הדין בחן גם את טענות התובעת בנוגע להודעה מוקדמת על פיטורים, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ועבודה בשעות נוספות. נמצא כי הנתבעת נתנה לתובעת הודעה מוקדמת של חודש ימים, ולכן לא היו חייבים לה דמי הודעה נוספים. הנתבע חויב לשלם לתובע 1,621 ₪ הפרשי פיצויי פיטורים, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה החל מחודש נובמבר 1996. הנתבעת לא חלקה על זכאותו של התובע לדמי הבראה, וחויבה לשלם 1,125 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. באשר לפדיון ימי חופשה, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית ל-13.2 ימים והורה לנתבעת לשלם 1,913 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. תביעת התובעת בגין עבודה בשעות נוספות התקבלה בחלקה לתקופה שבין מרץ לאוגוסט 1996, שלגביה היו רישומי נוכחות. לאחר ניכוי השעות שהחמיצה התובעת, חישב בית המשפט כי לא חייבים לה תשלום שעות נוספות בגין תקופה זו. טענותיה של התובעת ליתרת תקופת העסקתה התבססו על אומדנים ונדחו. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובע 2,000 ₪ כולל מע"מ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. הסכומים שנפסקו לתובע היו אמורים לצבור ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.11.96 ועד שישולמו.