ע"פ 4201/13

תקציר

בית המשפט, לאחר שבחן את נימוקי הערעורים והטיעונים שהוצגו, החליט לדחות את הערעורים, תוך שהוא מאשר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי כראוי ונקי מטעויות. ערכאת הערעור חזרה על העיקרון לפיו אין להתערב בענישתו של בית משפט פרוצדורלי אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממדיניות הענישה או מתקיימות נסיבות מיוחדות. הם מצאו כי בית המשפט המחוזי שקל בהגינות את נסיבותיו האישיות של כל אחד מהמערערים תוך הטלת עונשים התואמים את חומרת עבירותיהם, הנוגעות באופן ספציפי לסחר בסמים, הפוגע קשות בחברה. בית המשפט דחה את הטענות כי עונשי מאסר שונים אינם צודקים, והסביר כי השונות נובעת מהבדלים בעבירות ובנסיבות אישיות, ולא מטעויות בשיקול הדעת. באשר לשלילת רישיונות נהיגה במסגרת גזר הדין, ציין בית המשפט כי לסנקציה זו יש הן תכלית מניעתית והן תכלית עונשית, והיא משמשת כגמול, הרתעה ושיקום. היא הבהירה כי אין צורך בקשר ישיר בין העבירה לנהיגה לצורך שלילת רישיון, תוך הסתמכות על פסיקות קודמות. בית המשפט התייחס גם לטענות בדבר שינוי גישתם של המערערים, וקבע כי שיקולים אלה מונחים בפני ועדת שחרורים ולא משפיעים על ערעורים על גזר הדין. לפיכך, הערעורים נדחו, והמערערים חויבו להמשיך ולרצות את עונשם כפי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי.