ת"צ 12593-05-20

תקציר

התובעים הגישו תביעה ייצוגית נגד תאגיד המים, בטענה כי התאגיד גבה הוצאות גבייה מעבר למותר בחוק, וכי פעל באופן בלתי סביר כאשר בחר באמצעי האכיפה. התובעים טענו כי התאגיד בחר במכוון בפעולות גבייה יקרות יותר על מנת למקסם את רווחי חברת הגבייה ששכר, וכי הוא דילג על פעולות זולות יותר כגון עיקול חשבון בנק, עיקול אלקטרוני ועיקול במשרד הרישוי. בית המשפט קבע כי התאגיד גבה הוצאות גבייה מעבר להוצאות הישירות והסבירות שהיו לו, ואשר הותרו על פי תקנות ההוצאות המרביות. התאגיד פעל כדין כאשר ביצע פעולות עיקול מיטלטלין במקום עיקולים אלקטרוניים, עיקולי צד ג' ועיקולים במשרד הרישוי. בית המשפט הורה לתאגיד לערוך חשבון המגיע לחייבים מהם גבה סכומים מעבר למותר, ולהשיב את הסכומים שנגבו ביתר לחייבים, תוך התאמת הסכומים כך שיכסו גם חיובים עד למועד פסק הדין. סכומים אלה היו אמורים להיות מוחזרים לחברי הקבוצה בתוך 60 יום, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. מנגד, דחה בית המשפט את טענת התובעים כי התאגיד פעל באופן בלתי סביר בבחירת אמצעי האכיפה, ולא מצא כל ראיה לכך שהתאגיד בחר במכוון בפעולות יקרות יותר לטובת חברת הגבייה. גם בקשת התובעים למנות מפקח לחישוב מחדש של הסכומים המגיעים נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הנתונים הנדרשים לכך נמצאים כולם בידי התאגיד. לתובעים נפסקו 23.4% מסכום ההשבה, בתוספת 20,000 שקל הוצאות משפט, כשכר טרחת עורכי דין. התובעים המייצגים קיבלו 3% מסכום ההשבה כגמול. בית המשפט מצא כי לתביעה אין חשיבות ציבורית מעבר לאינטרסים של חברי הקבוצה, ומתח ביקורת על בא כוח התובעים על בזבוז זמנו של בית המשפט ושליחת שאלות מיותרות לבודק. כמו כן חויבו התובעים לשלם את הוצאות התאגיד.