ע"פ 8962/04

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בבנייה ללא היתר, דהיינו הקמת תוספת של שלוש קומות ועליית גג על מבנה קיים בשטח כולל של 666 מ"ר, ולאחר מכן נגזר דינו על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. גזר הדין כלל קנסות כספיים שונים שהוטלו על המערער, קרי הקנס המרבי בגין העבירה, קנס נוסף בגין עלות הבנייה וכפל דמי הבנייה. המערערת ערערה על חומרת החיובים הכספיים הללו. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ולא מצא פגם בשיקוליו של בית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט הכיר בבעייתיות של הבנייה הבלתי חוקית ובצורך בענישה מחמירה ומרתיעה, והדגיש כי המטרה היא להרתיע כלכלית מעבירות מסוג זה. הקנס לפי סעיף 219 לחוק התכנון והבניה נקבע כראוי על פי שווי הנכס, כפי שהוערך על ידי שמאי מקרקעין. עוד ציין בית המשפט כי לבית משפט קמא שיקול דעת להטיל קנסות נוספים מעבר לבקשת המדינה וכי סך הקנסות שהוטלו היה סביר ביחס להיקף הבנייה. כמו כן, אישר בית המשפט את ההחלטה לגבות כפל דמי בנייה, כפי שמתיר סעיף 218 לחוק. ככלל, העיצומים הכספיים, בסך של למעלה מ-300,000 ₪, לא נחשבו חמורים נוכח הבנייה הבלתי חוקית הנרחבת, ובית המשפט ציין כי המדינה כבר גילתה סלחנות כלפי המערער בכך שלא ביקשה מאסר או איסור על השימוש במבנה. לפיכך הערעור נדחה.