ע"פ 405/80

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שזיכה משיב מספר אישומי שוחד. פסק הדין הראשוני התבסס על קבלת טענת המשיב על ידי השופט כי אין ראיות לכאורה כנדרש בסעיף 142 לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה-1965. בית המשפט המחוזי התעמק בבדיקת העובדות ובמהימנות העדים, ואף העדיף את דברי המשיב על פני דברי עדים כמו הופמן ופריילוך. עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש כי בשלב ראיות התביעה, אין זה ראוי להעריך מהימנות או משקל, אלא אם כן הראיות אינן מהימנות בעליל, בהתאם לתקדימים משפטיים קיימים. המשיב, רב האחראי על השגחת הכשרות בבתי המלון, הואשם בקבלת מתנות והנחות ממנהלי בתי מלון כדי להתעלם מענייני כשרות. בעוד שבית המשפט המחוזי לא מצא כל כוונה לשחד או ראיות להקלה בתקני הכשרות, בית המשפט העליון ציין את הטעות בשיפוט באותו שלב מקדמי והדגיש כי עצם קבלת מתנות הקשורות לעמדת המשיב מספיקה לראיות לכאורה. לבסוף, בית המשפט העליון הפך את פסק הדין, למעט הזיכוי מהאישום החמישי, והאריך את התיק להמשך הליכי משפט מבלי לכבול את השופט הנוכחי לחוות דעת מהימנות קודמות, תוך שהוא סומך על בחינה מחודשת ללא משוא פנים של כל הראיות.