ע"א 5825/11

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על פיקדון בהליך משפטי. הנאמן ביקש חילוט חלקי של הפיקדון בסך 5,000 שקל, ובפרט הסכום של 3,000 שקל, שהשופט הורה לשלמם לנאמן כשכר טרחה. הכונס הרשמי מסכים לבקשה זו, אך המערער מתנגד לה. השופט פסק לטובת הנאמן, וטען כי מטרת הפיקדון היא להבטיח את זמינות הכספים לכיסוי הוצאות הצד שכנגד לאורך כל הליך הערעור, לרבות הליכי ביניים. גם אם תצליח המערערת בערעורה, ההוצאות שנפסקו בבקשת עיכוב ההוצאה לפועל עדיין יעמדו בעינן. זאת ועוד, מאחר שהמערערת לא שילמה הוצאות אלה, רשאי הנאמן לגבות את שכר טרחתן מהפיקדון מבלי להמתין לסיום ההליך. השופט שקל גם את בקשת הנאמן להורות למערערת "להפקיד בטוחה חדשה". הם דחו בקשה זו, וציינו כי מטרתו הראשונית של הפיקדון הייתה לכסות את ההוצאות לכל הליך הערעור. עוד ציינה השופטת כי בבקשתו האחרונה של הנאמן לא הוצגו טיעונים משכנעים או נימוקים ממשיים להגדלת סכום הבטוחות. ההחלטה הקודמת להעמיד את הערבות על 5,000 שקל התחשבה באופי ההליך ובמעמד הצדדים, ולא חל שינוי נסיבות המצדיק הגדלה. לפיכך קבעה השופטת כי הבקשה לחילוט חלקי של הבטוחה מאושרת, והמזכירות מונחית לפעול בהתאם, בעוד הבקשה לפיקדון חדש נדחית.