סע"ש 19767-10-19

תקציר

הנתבעים טענו כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לחובות הנתבעים וביקשו להסיר את מסך ההתאגדות, דבר שנדחה מחוסר ראיות. התובעים, שאינם תושבי ישראל, טענו כי הם יכולים לשלם כל סכום שייפסק אך ביקשו פטור מתשלום הפיקדון עבור הוצאות הנתבעים, אשר הנתבעים טענו כי אין ביכולתם לשלם. התובעים התנגדו גם לצירופו של נתבע שני, וטענו כי שני הנתבעים הפעילו במשותף את המרפאה בה הועסקו וכי קיימות ראיות למרמה והטעיה מצד הנתבעים. בית המשפט הכיר בכך שזכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית וכי הפקדת ערבות היא חריג לכלל זה, שנועד להגן על נתבעים מפני הפסד כספי במקרה של דחיית התביעה. השופט התייחס לחוקים הרלוונטיים ולפסיקות קודמות, והדגיש כי ערבות היא אמצעי חריג. במקרה זה, ראיות התובעים נחשבו משמעותיות דיין כדי לקיים את התנאי הראשון לפטור, ויכולתם לפרוע את הוצאות הנתבעים אם התביעה לא תעמוד בקיום התנאי השני. למרות שהתובעים לא שילמו בעבר את ההוצאות המוטלות, בית המשפט החליט כי בנסיבות העניין קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את פקירתם מהפיקדון. השופט לקח בחשבון גם את חוסר איזון הכוחות, היעדר התיעוד ומבנה התעסוקה המורכב במקרה זה. מאחר שההליכים היו צפויים להסתיים בקרוב, הבקשה להפקדת ערבות נדחתה, וההליך יימשך כמתוכנן. בהחלטה נקבע כי אם יבוטלו ההליכים נגד הנתבע השני, יוטלו הוצאות לדוגמה.