בר"ע 6004-06-12

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת ועדת הערר (אי כושר) בדבר כושר ההשתכרות של המבקש. המבקש, בעל חווה חקלאית וחקלאי עם נכות רפואית, טען כי החלטת הוועדה אינה נכונה, שכן הוא לא היה מסוגל לעבוד בשנתיים האחרונות בשל החמרה במצבו. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי הוועדה שקלה כדין את מגבלותיו הרפואיות של המבקש ואת נסיבותיו האישיות, וקבעה כי הוא לא איבד יותר מ-50% מכושר ההשתכרות שלו. בית המשפט לא מצא כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שהתבססה על נתוניו הרפואיים של המבקש, מכתב מקצין שיקום וחוות דעת של רופא. הוועדה פירטה סוגי תפקידים מתאימים למועמד, ובית המשפט הסכים כי אלה במסגרת יכולותיו. בנוסף, ציין בית המשפט כי תפקידה של הוועדה אינו לשמוע עדויות או לעיין בתצהירים, וקביעת כושר העבודה של המבקש התבססה על ראיות רפואיות אובייקטיביות. טענותיו של המבקש, לרבות טענותיו לגבי חברת השמירה והליך קביעת הוועדה, לא הספיקו כדי להצדיק מתן רשות ערעור, מה שהוביל את בית המשפט לדחות את הבקשה.