בג"צ 8026/16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בדחיית עתירה הקוראת תיגר על חוקתיותן של תקנות הגנה ישראליות מסוימות המגבילות את חופש התנועה של אנשים בתוך ישראל. העותרים טענו כי זכויותיהם החוקתיות לחירות ולחופש התנועה נפגעו, אך בית המשפט קבע אחרת. התקנות הנדונות, ובפרט תקנה 109(1)(א), מאפשרות למפקד צבאי להגביל את שהייתו של אדם בשטחים מסוימים בתוך ישראל מטעמים של שלום הציבור, הגנה או שמירה על הסדר הציבורי. תקנות הגנה אלה שולבו במשפט הישראלי לאחר קום המדינה ואושרו שוב ושוב על ידי בית המשפט העליון בפסקי דין קודמים, שגם השופטים הנוכחיים פועלים לפיהם. בית המשפט מדגיש את רגישותו ונפיצותו של אזור הר הבית, ואת הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת ממעשיהם ומפרובוקציות העבר של העותרים, ומצדיק את הצורך בפעולת מנע לשם שמירה על הסדר הציבורי. השופטים מכירים בכך שהזכות לחופש תנועה היא זכות חוקתית, אך מסבירים כי מדובר בזכות יחסית שניתן להגביל אותה מידתית. הם מאזנים בין האינטרס של העותרים לנוע בחופשיות לבין היקפן הגיאוגרפי, משכן ועוצמתן של ההגבלות, ומגיעים למסקנה כי הצווים שהוצאו נגד העותרים הם מידתיים בהתחשב בהתנהגותם בעבר ובמצב הביטחוני הנוכחי. יתר על כן, אופיו במעמד צד אחד של ההליך, אף שהוא פוגע בעותרים, הוא אמצעי ביטחוני הכרחי. בסופו של דבר, העתירה נדחית, ומצופה מהעותרים להקפיד על הצווים.