ע"א 627/84

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על פרשנות הסכם השקעה מיום 18.1.1965 בין המצווה מטעם המערערים, משה קנול, לבין המשיבים, בתיה וצבי פינטו. בהסכם נקבע כי השקעתו של קנול תהיה צמודה לכמות הדלק שתימכר בתום תקופת השותפות וכי השקעתו הראשונית תוחזר לו בהתאם. הצדדים לא הסכימו האם משמעות הדבר היא שההשקעה קשורה רק לעלייה בכמות הדלק שנמכרה או גם לשינוי הריאלי במחיר הדלק ובערכו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הפרשנות השנייה, והוביל את המערערים לערער על ההחלטה. השופט ד' לוין מבית המשפט העליון קבע כי יש לפרש את החוזה בהתאם לכוונת הצדדים ולמטרת ההסכם. מאחר ששיטת ההצמדה שנבחרה אכן שירתה את שתי המטרות, נקבע כי יש להצמיד את השקעתו של קנול הן לכמות והן לשווי הדלק הנמכר, ובכך להבטיח תשואה ריאלית על השקעתו. כמו כן, התייחסה השופטת למגמה השיפוטית של שערוך ריאלי של סכומים כספיים בחוזים, במיוחד כאשר הדבר נחוץ למניעת עוול. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) הוזכר אף הוא כבסיס לקביעת שערוך על בסיס עקרון תום הלב. משכך, התקבל הערעור, וחויבו המשיבים לשלם למערערים הוצאות בסך 3,000 ₪, בשיטת השערוך המפורטת. השופט שמגר והשופטת א' גולדברג הסכימו עם ההחלטה.