עב"ל 32733-09-13

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור שהוגש, וקובע כי תאונת הדרכים של המשיב ביום 18.1.2012 אינה יכולה להיחשב כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. הרכב השופטים דחה תחילה את הרעיון להתייחס לנסיעתה של המשיבה כאל שתי נסיעות נפרדות, והדגיש כי נסיעתה למקום עבודתה לא נבעה ממקום מגוריה אלא ממקום עבודתו של בעלה, שאינו נחשב למסלול סביר על פי החוק. גם כאשר ניתח אותה כנסיעה בודדת מהמעון למקום עבודתה של המשיב, סבר בית המשפט כי היא בלתי סבירה, ואינה עומדת בגדר "דרך מקובלת" על פי תקדימי אספיר ודב פלג. יתר על כן, קבעו השופטים כי המעקף של המשיבה למקום עבודתו של בעלה היווה "סטייה של ממש" מהתוואי המקובל, שינה באופן משמעותי את מסלול הנסיעה ותכליתה והוציאו אותה מהקשר העבודה. נמצא כי הסטייה נובעת מסיבות אישיות ושונה מהותית מהמסלול המקובל, ולכן אינה קשורה לעבודתה. בית המשפט הכיר באתגרים המעשיים של יוממות וטיפול בילדים, אך הדגיש כי הרחבת החריגים לחריגות של ממש מצויה בסמכותו של המחוקק. בפסק הדין הודגש כי התאונה לא התרחשה בתחום ההעסקה, ולכן הערעור מתקבל והחלטת בית הדין האזורי מתהפכת.