סע"ש 65982-11-17

תקציר

פסק הדין דן בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וכיצד הוא נוגע למקרה הנדון, בו מעורבים מספר תובעים שהם מאבטחים המועסקים על ידי הנתבעת. התובעים טוענים כי הופלו לרעה על רקע מקום מגוריהם, וכי הנתבעת לא סיפקה להם שוויון הזדמנויות ושכר הוגן. בית המשפט קובע כי טענת התובעים להפליה על בסיס מקום מגורים אינה תקפה, שכן הם התגוררו בערים וביישובים שונים ולא הוכיחו כי הם היו נתונים ליחס לא שוויוני בשל מקום מגוריהם. עוד טענו התובעים כי עברו את אותה הכשרה וביצעו עבודה זהה, ולכן עליהם לקבל שכר שווה. עם זאת, בית המשפט קבע כי למתקנים בירושלים ובחיפה היו דרישות וגדלים שונים, והתובעים לא הוכיחו כי העבודה שנעשתה בשני המקומות הייתה זהה לחלוטין. בנוסף, טענו התובעים כי יש לשלם להם שעות נוספות עבור ימי הכשרה וקורסי רענון. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהם נדרשו לשהות במתקן למעלה מ-8 שעות, וצו ההארכה בענף השמירה אינו מחייב תשלום שעות נוספות בגין אימונים. בית הדין התייחס גם לחוק הודעה לעובדים וקבע כי הנתבעת הפרה חוק זה ועליה לפצות כל תובע ב-6,000 ₪, למעט מי שקיבל הודעה או שתביעותיו נדחו. תביעות נוספות בנוגע לימי גיבוש, הוצאות אש"ל, פיצויי פיטורים והחזר הוצאות נסיעה נדונו אף הן ונפסקו בנפרד עבור כל תובע. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לכל תובע סכומים משתנים בהתאם למקרה הספציפי שלו. הסכום הכולל שנפסק לכל התובעים עמד על 100,000 ₪, וכן חויבה הנתבעת בהוצאות משפטם, בסך 1,000 ₪ כל אחד. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום.