ע"א 2155/09

תקציר

הערעור בפני בית המשפט הוא מחלוקת על הזכויות בפוליסת ביטוח חיים, ובפרט האם ניתן להגביל את זכותו של המבוטח לשנות את המוטב בפוליסה על ידי נושה שהטיל עיקול על הפוליסה. המערערת, שהטילה את השעבוד, טוענת כי השעבוד מונע מהמבוטח לשנות את הנהנה. המשיב, המוטב המיועד, טוען כי זכויות המבוטח אינן כוללות את קבלת תגמולי הביטוח עם פטירתו ולכן אינן ניתנות לעיקול על ידי הנושים. בית המשפט מסכים עם המשיב. היא קובעת כי זכויותיו של המבוטח על פי פוליסת ביטוח חיים מוגבלות לזכות לדרוש תשלום למוטב ולזכות לקבוע מוטב, ולא ניתן לעקל זכויות אלה משום שהן נצברות רק לאחר פטירת המבוטח. כמו כן, בית המשפט מבהיר כי סעיף 13(א) לחוק חוזה הביטוח, המאפשר לנושים להטיל עיקול על זכויות המבוטח, חל על חוזים שאינם ביטוח חיים ועל רכיב החיסכון בפוליסות ביטוח חיים, הניתן למימוש במהלך חיי המבוטח. מכיוון שהפוליסה המדוברת מכסה רק את "סיכון" המוות ולא את רכיב החיסכון, השעבוד של הנושה אינו יכול לחול. בית המשפט דן גם ביחסי הגומלין בין סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח, סעיף כללי, לבין סעיף 147 לחוק הירושה, סעיף ספציפי העוסק בביטוח חיים. מסקנתו היא כי סעיף 147 מקבל קדימות ותומך עוד יותר ברעיון כי פוליסות ביטוח חיים אינן חלק מעיזבונו של אדם ולכן אינן ניתנות לעיקול על ידי נושים. ראיות נוספות שביקש המשיב נדחות, שכן הן אינן נחוצות לפסק הדין וניתן היה להציגן בבית משפט קמא. לבסוף, בית המשפט פוסק למשיב 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ודוחה את הערעור.