בג"צ 2550/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית העתירה על הסף. העתירה, שביקשה לקבל הסכם הרשאה לרעייה באדמות העותר, ביקשה מבית המשפט החלטה מנהלית. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה ללא שיקול דעת משום שהעותר לא מיצה את כל ההליכים המנהליים, כנדרש. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי העותר לא הגיש בקשה ראויה לאישור טרם הגשת העתירה. העותרים טענו אחרת, וטענו כי יש לקבל את בקשתם לשנים 2008-2009 כתקפה. לאחר מספר התפתחויות פרוצדורליות, לרבות הגשת טיעונים והודעות נוספות על ידי הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי העתירה מיצתה את עצמה ויש לדחותה. הסעד העיקרי שביקשה העותרת – הסכם ההרשאה לרעייה – ניתן, והפך את העתירה למיותרת במתכונתה הנוכחית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי כל תביעה נגד החלטה שניתנה לאחרונה על ידי ועדת השכירות תחייב עתירה חדשה, שתידון בבית משפט מנהלי, שכן היא חורגת מתחום העתירה הנוכחית. בית המשפט גם בחר שלא להוציא צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות. השופט נעם סולברג נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופט ד' מינץ והנשיאה א' חיות.