עמ"ש 51566-10-20

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים אזרחיים מאוחדים הנוגעים להסדרי המשמורת והמזונות של קטינה בשם ר', בעיצומו של מאבק משפטי ארוך שנים בין הוריה, א.ב. וג.ד. הערעורים נובעים מחוסר שביעות רצון מפסקי דין קודמים בעניין משמורת משותפת והחלטות מזונות. ערכאת הערעור החזירה את התיק לבית משפט קמא על מנת שיכריע במשמורת ובסוגיות הקשורות בה, לאחר שמינתה מומחה להערכת הסכנות הפוטנציאליות שעלול ג.ד. להוות לר', הערכה שמעולם לא נערכה. על הפסקת ההליכים על ידי בית משפט קמא, בשל אי שיתוף פעולה לכאורה מצד א.ב., הוגש כאן ערעור משום שהזניח את המטרה העיקרית של הבטחת רווחתו של ר' באמצעות הערכת מומחים. ערכאת הערעור הדגישה את נחיצותן של חוות דעת מומחים בהחלטות משמורת, וחזרה על אחריותה של הרשות השופטת לפעול לטובת קטינים ללא קשר להתנהגות ההורים. בעקבות זאת מינה בית הדין לערעורים את ד"ר דניאל גוטליב כפסיכולוג קליני מומחה למתן הערכה, שתבטיח כי טובתו של ר' תהיה מרכזית בהליכים עתידיים. פסק הדין אף בחן מחדש את דיוני המזונות, וציין את הצורך בבחינה מחודשת על בסיס נתונים כספיים עדכניים של שני ההורים, שכן התיק יוחזר לבית המשפט קמא. באופן משמעותי, ההחלטה קובעת כי שני הצדדים יתחלקו בעלויות ההערכה של ד"ר גוטליב באופן שווה, עם תקרה על תרומתו של א.ב., וכי תשלומי המזונות של האב יופחתו באופן פרוספקטיבי. יתר על כן, פסק הדין הדגיש את תפקידו המרכזי של בית המשפט בשמירה על האינטרסים של קטינים וקבע מסגרת ליישוב סכסוכים פרוצדורליים, תוך שהוא קובע כי שיקול הדעת השיפוטי הוא בעל חשיבות עליונה באיזון בין קביעות עובדתיות לבין שיקולי רווחה הוליסטיים.