ת"א 22616-04-20

תקציר

התובע והנתבע התווכחו האם האחרון התגורר ברציפות בדירה ששכרה אמו המנוחה. התובע טען כי הנתבע לא עשה זאת ולכן הוא אינו יכול להיחשב כ"דייר ממשיך" על פי הדין הרלוונטי. התובע הציג מספר ראיות, לרבות דו"חות חוקר ותצהירים, מהם עולה כי הנתבע לא התגורר עם אמו באופן רציף. בתוך כך, מסר הנאשם תמצית רישום ממשרד הפנים, בה שינה את כתובתו לדירה המדוברת בשנת 2008, בצירוף עדויות של שני עדים. עם זאת, לשני העדים היו בעיות אמינות, והנאשם לא הציג עדים משמעותיים אחרים שהיו יכולים לתמוך בטענתו, כגון אחיו, ילדיו או חבריו. בית המשפט מצא את ראיות התובע משכנעות יותר וקיבל את הטענה כי הנתבע לא התגורר ברציפות בדירה. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי הנתבע אינו שוכר ממשיך והורה לו לפנות את הדירה ולשלם פיגורים בשכר דירה, הוצאות נוספות ושכר טרחת עורך דין במועדים שנקבעו. כמו כן נמסר לנאשם על זכותו לערער על פסק הדין על פי החוק.