ע"א 8596/22

תקציר

ערר הוגש על החלטת בית משפט השלום בירושלים לדחות בקשה לפסילת הרכב בעקבות סכסוך על חלקת אדמה בשכונת בית חנינא בירושלים. המחלוקת המקורית הסתיימה בפסק דין לטובת המערערים, אך המשיבים, שלא היו צד להליך, טענו כי פסק הדין אינו מחייב אותם. המשיבים הגישו תביעה לסעד הצהרתי, אשר נדונה בפני הוועדה. ההרכב נעתר לבקשת המשיבים לסעד זמני וקבע כי פסק הדין אינו חל עליהם, בהתבסס על פרשנות של פסקה ספציפית בפסק הדין הקודם. המערערים ביקשו לתקן החלטה זו וביקשו מההרכב להימנע מסגירת התיק. בעוד ההרכב נתן החלטות בבקשות אלה, הגישו המערערים בקשת רשות ערעור, שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הורה לבטל את החלטת ההרכב ולהחזיר את ההליך לבית המשפט קמא. לאחר מכן הגישו המערערים בקשה לפסול את הפאנל, אשר נדחתה. המערערים ערערו על פסק דין זה, בטענה כי הפאנל הפגין חוסר משוא פנים. עם זאת, הערעור נדחה, שכן השופט לא מצא חשש ממשי למשוא פנים מצד הפאנל. השופט הדגיש כי החלטת ההרכב בעניין הסעד הזמני אינה מצביעה על עמדה קבועה, ולמערערים ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם בפני בית משפט קמא. בנוסף, החלטות פרוצדורליות שהתקבלו על ידי הפאנל לא ביססו היעדר משוא פנים.