ת"א 3224-02-15

תקציר

התיק סובב סביב נכס מושכר המשמש כעסק על ידי נתבעים רבים הטוענים לזכויות דיירות מוגנות. השופטת פותחת בביטול הרעיון כי הנתבעת המנוחה, שהייתה החוכרת המקורית, העבירה זכויות כלשהן לבניה (נתבעים 1 ו-2) או לבתה (אורלי). השופטת קובעת כי רק נתבע מס' 2 יכול לטעון למעמד מוגן שכן המשיך לעבוד בעסק לאחר פטירת השוכר המקורי, אך מאחר שלא העיד, לא הוכח כי העסק נחוץ לפרנסתו. לפיכך, לאף אחד מהנתבעים אין זכויות מוגנות כשוכרים. במעבר לסוגיית הפרת הסכם השכירות, קובע השופט כי הנתבעים הפרו את תנאי השכירות פעמים רבות. ההסכם קובע בדיוק מה ניתן למכור בעסק, אך הנתבעים מכרו פריטים אחרים, לרבות שווארמה. כמו כן, העסק פעל ללא רישיון בתוקף, והיו חריגות בנייה בשטח המושכר, בניגוד לתנאי החוזה. השופט מגיע למסקנה כי יש הצדקה לתובע לבטל את הסכם השכירות בשל הפרות חוזרות ונשנות אלה. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת התובע, מורה לנתבעים לפנות את הנכס המושכר בתוך 90 יום ופוסק לתובע 20,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי הנתבע 4.