ת"א 1405-07-18

תקציר

פסק הדין של בית המשפט מתייחס לתביעת פיצויים בעקבות תאונת דרכים. הדיון התמקד בסמכותו של בית המשפט לסטות מחוות דעת רפואית, במיוחד כאשר חוות הדעת מבוססת על עובדות שגויות. חוות דעתו של המומחה במקרה זה הוטלה בספק, בפרט לגבי חוסר היכולת לבצע בדיקה קלינית של התובע והקשר הסיבתי בין התאונה לכאבו של התובע. בית המשפט התערב בקביעת המומחה, והדגיש כי הערכת המומחה לגבי נכותו של התובע התבססה על התרשמות סובייקטיבית ואינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים הקיימים. בית המשפט בחן האם הכאבים בכתפו השמאלית של התובע נבעו מהתאונה ומצא כי התובע התלונן על כאבים בכתף טרם התאונה. בית המשפט קבע כי שיעור הנכות הרפואית המיוחסת לתאונה צריך לעמוד על 10%. השופטת התייחסה גם למושג נכות תפקודית, המשמש להערכת אובדן כושר השתכרות, ולרלוונטיות שלו לעניינו של התובע. נכות תפקודית לוקחת בחשבון את מכלול נסיבות הפגיעה, לרבות גילה, מינה, השכלתה של התובעת וצרכיה הפיזיים של עיסוקה. בית המשפט קבע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 10%, אך חישב את אובדן כושר ההשתכרות בשיעור של 70% מהחישוב האקטוארי. השופט פירט את הבעיות בעדותה של התובעת בנוגע לעבודתה ולשכרה, והוביל את בית הדין להסתמך על תלושי השכר שהוגשו כראיה. בית הדין מצא כי התובעת לא הוכיחה הפסד השתכרות בעבר, שכן היו סיבות נוספות מלבד התאונה לכך שלא חזרה לעבודה. בגין הפסדי השתכרות עתידיים חישב בית המשפט סכום פיצוי בסך 137,747 ש"ח, הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות בסך 17,218 ש"ח, עזרה מהזולת בעבר ובעתיד ב-30 אלף ש"ח, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות ב-5,000 ש"ח וכאב וסבל ב-21,097 ש"ח. סך הפיצוי שנפסק לתובע עמד על 211,062 ₪, כולל החזר שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין. הנתבע חויב לשלם סכום זה בתוך 30 יום. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ומיום 29.1.2023.