עמ"ש 54000-12-19

תקציר

פסק הדין דן בדרישות להכרה בהורות על בסיס זיקה להורים, ובפרט בעניינו של הורה שאינו גנטי. בית המשפט העליון לא דרש דיווח על מסלול ההורות של זיקה, ובכך פתח פתח להכרה בהורות שאינה גנטית בנסיבות מסוימות. במקרה דנן ביקשו המשיבים, בני זוג נשואים, צו הורות לשני הקטינים שגידלו יחד. המערערת, שלא חלקה על העובדות שהוצגו על ידי המשיבים, הסכימה למתן צו הורות לאחד הקטינים אך ערערה על ההחלטה ליתן את הצו ללא דיווח לגבי שני הקטינים האחרים שנולדו שנים קודם לכן. פסק הדין מדגיש הליך דו-שלבי לבחינת בקשות לצווי הורות. השלב הראשון מתמקד בבחינת התנאים הבסיסיים לצו הורות, כגון קשר קבע והסכם הורות, ללא צורך בדיווח אוטומטי. רק אם מתעורר חשש לטובתו של הקטין, יתבקש תסקיר במסגרת שלב שני. הסיבה לכך היא שלא תמיד יש צורך בדו"ח ויש לשמור אותו למקרים בהם יש צורך אמיתי. מאחר שהמערערת לא ערערה על טענות המשיבים והסכימה למתן צו הורות לאחד הקטינים, נדחה הערעור ונפסקו למשיבים הוצאות בסך 20,000 ₪. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההכרה במעמדם של הורים לא ביולוגיים המגדלים ילדים מגיל לידה ואת הצורך לפשט עבורם את התהליך.