ע"א 25578-11-21

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובת חברת בונייך בניה, פיתוח והשקעות בע"מ והחברות המסונפות לה (המערערות), בערעורן על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים. פסק הדין המקורי חייב את המערערים לשלם לכל אחד מהמשיבים 31,500 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בגין מניעת זכותם לכאורה של המשיבים לרכוש מחסנים הסמוכים לדירות שרכשו מהמערערת. בית המשפט המחוזי ביטל פסק דין זה ודחה את טענת המשיבים. ליבת המחלוקת נסובה סביב זכותם הנטענת של המשיבים לרכוש מהמערערת מחסנים, במסגרת הסכם בין המערערת לבין מדינת ישראל. בית משפט השלום קבע כי המערערת הפרה את התחייבותה לאפשר למשיבים לרכוש מחסנים והורה על פיצויים. עם זאת, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי המערערת אכן הציעה למשיבים לרכוש מחסנים אך המשיבים סירבו. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי מצא כי המשיבים לא הביאו ראיות מספיקות לנזקיהם, ולו כאומדן, וסכום הפיצוי שהורה עליו בית משפט השלום התבסס על שיטת חישוב שגויה. בהנחה שחלה על המערערת חובה לאפשר למשיבים לרכוש מחסנים, קבע בית המשפט המחוזי בכל זאת כי לא נפגעה זכותם של המשיבים לבחור מחסנים ספציפיים, וחובת תום הלב של המערערת אינה מחייבת דרך מסוימת להציע מחסנים. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיבים לא הוכיחו את זכאותם למחסנים ספציפיים או כל הפרה של זכאות זו. חשוב לציין כי בית המשפט המחוזי הדגיש כי את נזקם של המשיבים, אם בכלל, היה צריך לחשב על פי ההפרש בין מחיר השוק לבין המחיר שיכלו לשלם עבור המחסנים, ולא על פי הסכום שהיה עליהם לשלם. בסופו של דבר קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.