ת"א 24868-09-21

תקציר

התובעת, יצרנית אריזות ושפופרות פלסטיק, תבעה את הנתבעת, הבעלים והדירקטורית היחידה של חברת עדי זיו בני 2019 בע"מ (לשעבר אימקול בע"מ), על סך 752,240 ₪. התובעת הזמינה מהנתבעת בשנת 2016 שלוש מערכות רובוטיות תעשייתיות, המכונות "מניפולטורים", בסכום כולל של 387,125 ₪, ושילמה 40% מראש. המניפולטורים נועדו להחליף את התבניות במכונות הייצור של התובעת ולחסוך את עלות העסקת העובדים האנושיים. עם זאת, המניפולטור של מכונת הייצור של NISSEI היה פגום ולא התאים למכונה, מה שהוביל את התובע לבטל את ההסכם ולדרוש החזר. הנתבעת טענה כי התובעת אישרה את תכנון המניפולטור וכי טענותיה אינן מבוססות. בינתיים הגישה החברה תביעה כספית נפרדת נגד התובע, אשר נדחתה בסופו של דבר, ואילו גם תביעתו הנגדית של התובע נדחתה אך עם רשות להגיש מחדש ולצרף את הנתבע באופן אישי. התובע טען כי הנתבע, באמצעות החברה שלו, ניצל לרעה את ההליך המשפטי בכך שניהל הליך סרק כדי לעכב את זכויותיה של התובעת ולרוקן את החברה מנכסיה. הנתבע מכר את פעילות החברה לצד שלישי, והותיר את החברה חדלת פירעון. בית המשפט מצא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש כדי להראות כי עמדת החברה בהליך הקודם הייתה חסרת סיכוי לחלוטין וכי הנתבע פעל בחוסר תום לב. זאת ועוד, טענת התובע כי הנתבע האריך במכוון את המשפט הקודם כדי לרוקן את נכסי החברה לא נתמכה בראיות. נראה כי קשייה הכספיים של החברה נבעו מגורמים נוספים, והתנהלותו של הנתבע הצביעה על ניסיון להציל את עסקיו, אם כי ללא הצלחה. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח את שני יסודות תביעתו, נדחתה התביעה הנוכחית. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכ"ט עורך הדין בסך 35,000 ₪. לתובע זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.