תא"מ 30139-06-17

תקציר

התובע, שדיבר ערבית, הזמין מונית מתחנת המוניות של הנתבעת כדי לקחת אותו ואת אחיו לסיבוב. עם הגעת המונית, נהג המונית, ששמע את התובע ואחיו מדברים ערבית, נסע מהמקום מבלי לספק להם את השירות. נהג המונית טען כי התובע ואחיו התנהגו באלימות ובחשדנות. עם זאת, בית המשפט מצא את גרסתו של התובע לאירועים אמינה יותר, והגיע למסקנה כי סירובו של נהג המונית לספק שירות נבע מאפליה על בסיס גזע, דת או לאום, האסורה על פי חוק. טענת הנתבע כי התנהגותו של התובע הצדיקה את הסירוב נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל פגם או איום במעשיו של התובע. בנוסף, נדחתה גם טענת הנתבע בדבר שהייה בלתי חוקית בירושלים בנוגע לאחיו של התובע, שכן נהג המונית לא ביקש כל מסמכי זיהוי. בית המשפט קבע כי הנתבעת, תחנת מוניות, נושאת באחריות ישירה למעשה המפלה ובאחריות עקיפה גם מכוח החריג לפקודת הנזיקין. באשר לפיצויים, בית המשפט שקל גורמים שונים, לרבות אופי הגוף המפלה והמוצר, משמעות ההפליה וקיומה של מדיניות או הנחיות המבססות אפליה. במקרה זה, מספר גורמים תמכו בהגדלת הפיצוי: הנתבע היה תאגיד, התובע השתייך לקבוצה מופלית והשירות היה חיוני ומפוקח על ידי הציבור. יתר על כן, ההפליה מוסדה כמדיניות, והנאשם המשיך בה למרות שניתנה לו האפשרות לחזור בו. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 43,000 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין, הצמודים למדד המחירים לצרכן ונושאים ריבית ממועד האירוע.