ע"א 7461/19

תקציר

הערעור נדחה מאחר שבית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאים העובדתיים או במסקנות המשפטיות של בית המשפט המחוזי. ההסכם בין הצדדים קבע כי יש לפרוע הלוואות בעלים ללא כל תקדים, ובית המשפט פירש זאת כך שיש לפרוע את כל ההלוואות בו זמנית ובהתאם לשיעור היחסי של הלוואות הבעלים. עוד קבע בית המשפט כי טענת המערערים לאי פירעון הלוואות אינה מוצדקת וכי המסמכים שהוצגו בפני המשיבים נבחנו כראוי. באשר לערעור שכנגד, תוקן פסק הדין ונקבע כי פירעון הלוואות הבעלים חייב לכלול הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 6% לשנה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בית המשפט קבע כי אין הצדקה שלא לפסוק תשלומים נוספים אלה, וכי שיעור הריבית המוסכם חל גם על התקופה שבין הגשת התביעה לבין מועד התשלום בפועל. זאת, משום שהנסיבות אינן מצביעות על כוונה של הצדדים להחיל ריבית נמוכה יותר בתקופת הפיגור. הצלחתם של המערערים שכנגד בערעורם שכנגד מובילה למסקנה כי יש לפצות אותם על הוצאותיהם על ידי המערערים, אשר נקבעו על סך של 30,000 ₪. השופט נ' סולברג והשופטת ד' ברק-ארז מסכימים עם פסק דין זה.