ב"ש 116/86

תקציר

מדובר בסכסוך בין שוכרת מסעדה לבין המשיבים, שהשכירו לה את השטח. השוכר, שהיה המבקש, הפר את הסכם השכירות. המשיבים הגישו תביעה בגין הפרת חוזה בחודש ינואר 1985. באוקטובר הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה תוכל המבקשת להגיש כתב הגנה ולבקש רשות להתגונן מפני התביעה, ובלבד שתפקיד ערבות בנקאית בתוך 30 יום. המבקשת הגישה את כתב ההגנה שלה אך לא סיפקה את הערבות. משכך, ביקשו המשיבים פסק דין לטובתם, אותו נתן בית המשפט המחוזי ביום 17.11.85. לאחר מכן ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין ולחילופין ביקש להאריך את המועד האחרון להגשת הערבות, שנדחה ביום 19.1.86. גם בקשתה לחופשה כדי לערער על החלטה זו נדחתה. כעת מבקש המבקש הארכת מועד לערעור על פסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי. שופט בית המשפט העליון מציין כי קיימים שני אפיקים לערעור על פסק דין: בקשה לביטולו או ערעור. לשתי האפשרויות יש מגבלות זמן, והמועמד החמיץ את המועדים עבור שתיהן. השופטת מסכימה עם המשיבים כי המבקשת לא ניסתה להפקיד את הערבות וכי יש לדחות את בקשתה להארכה. יתר על כן, הנימוקים שנותנת המבקשת להארכה – כי פסק הדין ניתן מבלי שהשופטת בחנה את העניין וכי יש לה סיכוי טוב לזכות בערעור – אינם עילה מספקת להארכה. המבקשת בחרה בדרך פעולתה, ולאחר שהחמיצה את שני המועדים אינה יכולה כעת לחזור לקו הזינוק. בית המשפט העליון דוחה אפוא את בקשתה להארכת מועד ומורה לה לשלם את הוצאות המשיבים.