ע"א 315/89

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לתוקפם של שעבודים על נכסי חברה בהליכי פירוק. למערערים, שהם נושים של החברה שהתפרקה, היה שעבוד קבוע על מוצרי החברה. שעבוד זה נוצר למעלה משלושה חודשים לפני הגשת בקשת הפירוק, אך הוא נרשם בתוך תקופה זו. שאלת המפתח הייתה האם מועד יצירת השעבוד או רישומו צריך לקבוע את תוקפו. בית המשפט המחוזי צידד במפרק, וקבע כי מועד הרישום הוא המכריע ולכן השעבוד אינו תקף. אולם בית המשפט העליון הפך החלטה זו. בית המשפט קבע כי לגבי שעבוד קבוע על נכסי חברה, מועד היצירה - ולא הרישום - הוא הגורם הקובע. זאת משום שעל פי פקודת החברות, תוקפם של שעבודים כאמור מתחיל מיום היווצרותם, ובלבד שהפרטים הדרושים יירשמו בתוך 21 יום. מאחר שהשעבוד נקבע למעלה משלושה חודשים לפני בקשת הפירוק, הוא לא עבר על החוקים הרלוונטיים. פסק דינו של בית המשפט העליון מבהיר כי התנאי השלישי של סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל אינו מתקיים, ולא ניתן לראות בעסקה בטלה כנגד המפרק. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע האם השעבוד חל על טובין הניתנים לזיהוי. פסק הדין הדגיש את הצורך בתיקון חקיקה שיגן על צדדים שלישיים שאינם מודעים למשכון לא רשום, אך עד אז, מועד יצירתו קובע את תוקפו של השעבוד.