ע"א 369/74

תקציר

בפסק דין זה, עובד הרכבה של קבלן משנה בחברת מבנים טרומיים היה בסכסוך חוזי עם מעסיקו לשעבר. החוזה כלל סעיף שהגביל את חופש העיסוק של העובדים, ומנע מהם לעבוד עם כל חברה שהיוותה תחרות על העסק. המעסיק טען כי העובד הפר סעיף זה ולכן הוא זכאי לבצע פעולות ביטחון. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי התנאי המגביל אינו סביר ואינו תקף. בית הדין קבע כי הנטייה לדחות הגבלות על חופש העיסוק בחוזים בין מעבידים לעובדים היא חזקה, והנטל הוא על המעביד להוכיח את סבירותו והוגנותו של תנאי כזה. טיבה של ההגבלה, היקפה, הזכויות הקנייניות עליה היא מבקשת להגן ותחולתה הם מבחנים מרכזיים לתוקפה. במקרה זה מצא בית הדין כי ההגבלה רחבה מדי, אינה חוסה על סודות מקצועיים כלשהם ואינה סבירה בהיקפה ובמשכה, במיוחד בהינתן שהיא מונעת מהעובד להתפרנס במקצועו הנבחר. לפיכך, בית הדין קיבל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודחה את ערעור המעסיק. המעסיק חויב לפצות את העובד בגין כל תשלום ששולם לצד השני בגין שטרי הביטחון, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.