בע"מ 1471/15

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך הנוגע להכנסות מביטוח חיים לאחר גירושין. המבקש 1, המנוח כיום, רכש פוליסת ביטוח חיים בה ציינה את אשתו דאז, המשיב, כמוטבת. לאחר פרידתם, ערך המבקש 1 צוואה בה הוריש את כל רכושו לבניו, המבקשים 2 ו-3. הבנים טענו כי הצוואה צריכה לגבור על פוליסת הביטוח וביקשו שכספי הביטוח יינתנו להם. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המשיב, תוך הכרה בכך שהמנוח לא הביע די הצורך כוונה לשנות את המוטב בצוואתו. השופטים דנו רבות בפרשנות הצוואה, תוך הכרה בכוונותיה העליונות של המנוח. הם הגיעו למסקנה כי מלשון הצוואה, שלא הוזכרה במפורש פוליסת הביטוח, יחד עם התנהלותו של המנוח לאחר ביצוע הצוואה, משתמע כי אין בכוונתו לשלול מהמשיב את כספי הביטוח. בתי המשפט הדגישו כי צוואה צריכה לכלול באופן אידיאלי סעיפים חיוביים המפרטים את הנכסים שהיא מכסה כדי להבטיח בהירות ולמנוע התנגשויות. החלטה זו מחזקת את עקרון כיבוד רצונו של המנוח, ומדגישה כי לשון הצוואה חייבת להיות ברורה ומפורשת, במיוחד בכל הנוגע לכלי חיסכון ארוך טווח כמו פוליסות ביטוח. במקרה זה היה המשיב זכאי לכספי הביטוח, ובקשת רשות הערעור נדחתה. משכך, חויבו המבקשים בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 5,000 ₪.