ת"מ 36228-04-13

תקציר

המבקש הגיש תביעה ייצוגית נגד המשיב בגין גביית ריבית שלא כדין לכאורה על חובות בפיגור. המשיבה הפסיקה את שיטת הגבייה נשוא הערעור עם קבלת מסמכי בית המשפט והורתה לעובדיה ולקבלניה לחשב ריבית בהתאם לחוק. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לגמול ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט דחה את טענות המשיב כנגד זכותו של המבקש לתשלומים אלה. בית המשפט קבע כי התובענה הייצוגית גרמה למשיבה לחדול משיטת הגבייה הבלתי חוקית וכי לתביעה חשיבות ציבורית. השופטת דחתה גם את טענת המשיב לחוסר תום לב מצד המבקשת על כך שלא פנתה אליהם טרם הגשת התביעה. מאחר ששני הצדדים לא פירטו את גובה הגבייה הבלתי חוקית, החליט בית המשפט, תוך הפעלת שיקול דעתו, לפסוק לעורך דינו של המבקש 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ולמבקש 3,000 ₪ כגמול. הבקשה לתשלום נוסף בגין חוות דעת רואה חשבון נדחתה שכן המשיב טען, ובית המשפט הסכים, כי חוות דעת כזו מעולם לא הוגשה.