ת"א 1260/99

תקציר

מדובר בחוזה שנחתם בין חברה קבלנית לבין בעל קרקע לבניית מתחם מגורים. בעקבות הליך שיפוטי של צד שלישי הטוען לזכויות בקרקע, הורה בית המשפט על צו מניעה זמני האוסר על כל פעולה בקרקע. טענת הצד השלישי נדחתה בסופו של דבר והצו בוטל, אך פינוי השטח ארך זמן רב מהצפוי, מה שגרם לעיכוב בבנייה. הקבלן תבע את בעל הקרקע על תמריצים על פי החוזה, אשר הותנו בהשלמת הבנייה בתוך פרק זמן מסוים, ועל נזקים שנבעו מהעיכוב. הקבלן גם תבע תשלומים נוספים עבור עבודות פיתוח שלא נכללו בחוזה המקורי אך התבקשו על ידי בעל הקרקע במהלך הבנייה. בית המשפט קבע כי על בעל הקרקע מוטלת חובה לגלות מידע על השיהוי הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה מתביעת הצד השלישי, אותו הפר. עם זאת, הקבלן לא הצליח להוכיח נזק כלשהו כתוצאה מאי הגילוי, שכן הוא לא שינה את עמדתו ולא נמנע מחתימה על החוזה לו ידע על העיכוב הפוטנציאלי. באשר לתביעה לתמריצים, מצא בית המשפט כי הקבלן הסכים ללוח זמנים קדום וידע שכל עיכוב יביא לחילוט התמריצים. התעקשותו של בעל הקרקע לעמוד בלוח הזמנים לא היוותה חוסר תום לב, והקבלן לא היה זכאי לתמריצים מאחר והבנייה חרגה ממשך הזמן שנקבע. בסוגיית הנזקים, בית המשפט הטיל על בעל הקרקע אחריות לאיחור בפינוי הצד השלישי, שכן יכול היה לצפות את הנזק לקבלן. לקבלן נפסקו פיצויים בגין אי ניצול מנופים והוצאות כספיות במהלך העיכוב. לגבי עבודות הפיתוח הנוספות, פירש בית המשפט את החוזה כמאפשר שינויים סבירים ופוטר את בעל הקרקע מאחריות לשינויים קלים, תוך העברת הסיכון לשינויים משמעותיים לקבלן. בית המשפט הורה לבעל הקרקע לשלם לקבלן עבור פיתוח כביש, שכן מדובר בשינוי מהותי. עם זאת, לגבי בניית קיר תמך, בית המשפט מצא כי השינוי היה מינורי והורה לקבלן לשאת במחצית העלות. כמו כן חויב בעל הקרקע לשלם את הוצאות המשפט של הקבלן ואת שכר טרחת עורך הדין שחושבו כאחוז מהסכומים שנפסקו.