רע"א 10018/17

תקציר

לאחר שבחן את הטיעונים והנספחים הכרוכים בתביעתו בת כמעט שני העשורים של בירנבאום, החליט בית המשפט לדחות את בקשת רשות הערעור. ההליכים הממושכים והאינטרסים המורכבים הכרוכים בכך מצדיקים לאפשר לבית המשפט הפרוצדורלי לנהל את התיק, מה גם שתביעות ייצוגיות כרוכות בפיקוח משמעותי של בית המשפט. לבית המשפט שיקול דעת רחב לקדם את תביעתו של בירנבאום ללא התערבות, במיוחד בכל הנוגע להחלטה הפרוצדורלית על האיחוד. ההחלטה שלא לאחד את ההליכים נובעת מההבנה כי למועצה לצרכנות יש אפיקים אחרים לטפל בחששותיה מבלי לסכן את תביעתו המתקדמת ממילא של בירנבאום. בית המשפט המחוזי הכיר בחששותיה של המועצה כי הסדר הפשרה מייתר את בקשתם, אך אין בכך כדי להצדיק את מיזוג ההליכים, במיוחד לאור השלבים הפרוצדורליים השונים של שני התיקים. חששות בדבר החפיפה עם טענתו של בירנבאום יידונו בהמשך ההליך. יתר על כן, נראה כי הערעור מהווה ערעור עקיף על החלטות קודמות בנוגע להתאמתם של תובעים ייצוגיים. טענות אלה נדחו לפני שנים, והמועצה לצרכנות מצאה כי אין מקום לייצג את הקבוצה בתביעתו של בירנבאום. ניסיונה של המועצה לבחון מחדש החלטות משנת 2017 בנוגע לבדיקה והחזקה של מסמכי התנחלות אינו ראוי. המועצה לא ערערה על החלטות אלה במועד ואינה צריכה להשתמש בהן כדי להצדיק את איחוד ההליכים. משכך, נדחה הערעור, והמועצה לצרכנות חויבה לשלם הוצאות לקלאב הוטל ולתובעים המייצגים, דבר המשקף את עמדת בית המשפט כי לא הייתה סיבה מוצדקת להיעתר לאיחוד או לערער.