מ"ת 20230-06-13

תקציר

הכרעת הדין דנה במעצרו של הנאשם עד תום ההליכים על סמך הראיות הגולמיות הקיימות, תוך הדגשה כי היא אינה דורשת הוכחה מעבר לספק סביר בשלב זה. הראיות שהוצגו כוללות הצהרות של המתלוננים, עדים תומכים והנאשמים עצמם. השופט בוחן את הערך הראייתי הפוטנציאלי של אמירות אלה ומגיע למסקנה כי קיים סיכוי סביר להוכיח את אשמתו של הנאשם בשני האישומים. באשר לאישום הראשון, מדגיש השופט את דבריהם של המתלונן מ.ד. וחברו ו.ש., וכן עדויות תומכות של בני משפחה ועדותה של א.ד., אחותה של המתלוננת, שהופעל עליה לחץ להעביר שתי ילדות לבקשת הנאשם. השופט מביא בחשבון גם את גרסת האירועים שמסר המשיב מס' 3, אשר רשם הצהרת עד תביעה נגד שני המשיבים האחרים. אמנם ישנם פגמים שזוהו בהליך הזיהוי, אך השופט קובע כי יש לדון בהם במהלך ההליך העיקרי ואינם שוחקים באופן משמעותי את התשתית הראייתית. באישום השני מסתמך השופט על הודעותיהם של המתלונן א.א. ואמו, וכן על ראיות מצולמות המציבות את המשיבים בזירת העבירה. השופט מכיר בכמה סתירות בדבריו של א.א. אך רואה בהם לא מהותיים בשלב זה. לאחר שגיבש עילה לכאורה וזיהה עילות מעצר, פונה השופט לשאלה האם מעצר הוא האמצעי הראוי, במיוחד לאור העובדה שהאירוע התרחש לפני כשנתיים. לגבי המשיבים 1 ו-2 מורה השופט על דחיית הדיון לצורך קבלת תסקיר על אמצעים חלופיים. עם זאת, לגבי המשיב מס' 3 קובע השופט כי ניתן להפעיל אמצעים מגבילים פחות, בהתחשב בהיעדר עבר פלילי, בהתנהגותו המשתפת פעולה בחקירה ובהיעדר הסתבכות עם החוק מאז האירוע. השופט מורה על שחרורו בתנאים מסוימים, בהם מעצר בית, פיקדון כספי והגבלות על קשר עם המעורבים בחקירה. ההחלטה מסתיימת בהודעה למשיבים על מועד הדיון הבא ועל נחיצות הופעתם. על פסק הדין חתום השופט נאסר אבו טאהא.