ע"א 171/83

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך מתמשך של בני זוג נשואים בנוגע לבעלות על דירתם המשותפת לאחר עזיבת הבעל. הבעל הגיש תביעה לפירוק השיתוף, שהובילה לפסיקת בית המשפט המחוזי כי יש לראות את הדירה כתפוסה עם מכירתה, ובכך להעניק לאישה מעמד של דייר מוגן. עם זאת, בית המשפט העליון הפך פסק דין זה בערעור. בית המשפט קבע כי היעדרותו של הבעל מהדירה נבעה מאילוצים הכוללים מריבות אלימות והחלפת מנעולים, דבר המעיד על היעדר הסכמה מרצון לוותר על זכויותיו. בית המשפט הדגיש כי הסכמה לוויתור על זכויות בדירה חייבת להיות מבוססת באופן פוזיטיבי, ואין די בחוסר פעילות או הדרה בלבד מהנכס. על פי פסק הדין, הדירה תימכר כנכס ריק, כאשר שני בני הזוג זכאים לחלוקה שווה בשוויה כפי שנקבע בחוק המקרקעין. מעמדה של האישה כדיירת מוגנת לא היה מוצדק, ולכן שווי הדירה לא ייקבע כאילו הייתה תפוסה. התגובה מפרטת גם את הטיעונים החלופיים שהוצגו ואת הפרכותיהם. פסק הדין מחייב את האישה לשאת בהוצאות המשפט של הבעל בשני הרמות, בסך כולל של 2,500,000 ₪. השופטים ד' לוין, מ' אלון וש' נתניהו הסכימו פה אחד עם פסק הדין.