ת"א 34095-02-21

תקציר

התיק סובב סביב תביעת תאונת דרכים שהוגשה על ידי תובע המייצג את המנוח. בתביעה נטען כי ערכו של הרכב ירד כתוצאה מהתאונה. עם זאת, נמצא כי הראיות מצביעות אחרת, כאשר המנוח קיבל את מלוא שווי הרכב מסוחר. כמו כן, התברר כי התובע האמיתי הוא הסוחר, אשר רכש את הרכב מהמנוח והתכוון לתבוע פיצוי בגין הפרש השווי בין הרכב שניזוק לרכב שלא ניזוק באמצעות המחאת זכות התביעה. המחאת זכות זו, שלא נחשפה בתביעה המקורית, פסולה לפי פקודת הנזיקין. לפיכך, לא הייתה לעוסק עילת תביעה תקפה נגד מי מהנתבעים. השופטת הדגישה כי התביעה כפי שהוצגה מטעה ומסתירה פרטים חשובים, העולים כדי נוהג פסול וחוסר תום לב. הסבריו של העוסק להסתרתו, לא היו מספקים, והשופטת ציינה כי לו העניין היה מתנהל כדין ובגלוי, תוך תיעוד מתאים, ייתכן שהתוצאה הייתה שונה. בסופו של דבר, התביעה נדחתה במלואה כנגד כל הנתבעים. התובע חויב בהוצאות המומחה והוצאות המשפט של הנתבעים, בסך כולל של 10,000 ₪ לכל נתבע. השופט בחר שלא להטיל הוצאות נוספות על אוצר המדינה. זכות הערעור לבית המשפט המחוזי ניתנה בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.