עש"מ 3849/03

תקציר

הערעור מתייחס להרשעה בעבירות משמעת שביצעה עובדת ציבור, שלא דיווחה על שינוי כתובתה, וכתוצאה מכך קיבלה דמי נסיעה גבוהים מהמגיע לה. המערערת טענה כי שינוי מקום מגוריה היה זמני וחלקי, ולא הייתה לה כל כוונה לתבוע הטבות בכזב. עם זאת, בית הדין מצא כי היא העבירה את מרכז חייה למקום חדש במאי 1998 ולא דיווחה על כך למעסיקה בתוך 30 יום, דבר המהווה עבירת משמעת. בית הדין דחה גם את טענתה בדבר היעדר כוונה נפשית, בקובעו כי ניתן לבצע עבירות משמעת ברשלנות וכי המערערת הייתה מודעת להשלכות מעשיה. על אף שהמערערת לא הואשמה תחילה בסעיף הספציפי של אי קיום תקנות שירות המדינה, מצא בית המשפט כי ניתנה לה הזדמנות הוגנת להגן על עצמה וכי ההרשעה לפי סעיף זה ראויה. עם זאת, בית הדין קיבל חלקית את הערעור, וביטל את ההרשעה בעבירה לפי סעיף 17(3) לחוק המשמעת, שעניינה התנהגות בלתי הולמת ובלתי הוגנת. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהתנהגותו של המערער אינה עומדת בקריטריונים לעבירה זו, שכן מדובר יותר באי פעולה טכנית, רשלנית, ולא בהתנהגות מכוונת או מזיקה. סיכומו של דבר, הערעור על ההרשעה בעבירות לפי סעיפים 17(1) ו-(2) נדחה, ואילו ההרשעה בעבירה לפי סעיף 17(3) בוטלה.