עת"א 16344-11-13

תקציר

אסיר מבוגר, המרצה את עונשו הראשון בגין מעשים מגונים בקטינים, עתר לערער על החלטת ועדת השחרורים לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם. המועצה דחתה את בקשתו בשל חששות לגבי הלך רוחו וסכנה פוטנציאלית לציבור. הוא עבר טיפולים והפגין התנהגות טובה בכלא. עם זאת, הוועדה ראתה בו סיכון בשל היעדר תוכנית שיקום משירות המבחן. העותר טען כי השתתף בטיפולים פרטיים ויש לשחררו, מה גם שכמעט סיים לרצות את עונשו. בית המשפט הסכים לבחון מחדש את ההחלטה, בהתחשב בשיקול דעתה המוגבל של ועדת השחרורים ובצורך לבחון את כלל הנתונים הקיימים. השופטים מצאו כי המועצה התייחסה באופן חלקי ולא מדויק לחוות הדעת של הגופים המייעצים. הם קבעו כי הוועדה התעלמה מההמלצות החיוביות של רשויות הטיפול בכלא. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הדירקטוריון התבססה על מידע חלקי ויש לבחון אותה מחדש. בהתחשב בזמן הקצר שנותר לאסיר לריצוי ובתועלת הפוטנציאלית של טיפול חיצוני, נעתר בית המשפט לעתירה. היא הורתה לוועדת השחרורים לבחון מחדש את המקרה ולשחרר את העותר בתנאים מסוימים, לרבות השתתפות בתוכנית שיקום פרטית, כדי להבטיח את שלום הציבור. השופטים גם הביעו תמיהה על חוסר שיתוף הפעולה מצד מחלקת הרווחה המקומית והדגישו את הצורך ששר העבודה והשירותים החברתיים יסדיר את רישוי מרכזי השיקום המונע. שחרורו של העותר יהיה בכפוף לקביעת תנאי פיקוח לפי החוק, תוך שיהוי של שבעה ימים שיאפשר למשיב לערער על ההחלטה במידת הצורך.