ע"פ 40350/07

תקציר

הערעור מערער על פסק דין שהרשיע את המערער באי ציות לפקודת שוטר. הקצין אסר על המערער לפנות ימינה לרחוב בצלאל בשל ביקור מזכיר המדינה האמריקאי, אך המערער סירב למלא אחר הצו ואף סירב להציג את רישיון הנהיגה שלו כנדרש. בית משפט קמא הרשיע את המערער באי ציות לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, והוביל לעונש של שלושה וחצי חודשי פסילה בפועל וקנס של 1,000 ₪. המערער טוען כי התקנה חלה רק על הוראות תעבורה וכי בקשת הקצין לקבלת רישיונו לא הייתה הוראה סבירה. הערעור מערער גם על קביעתו של בית משפט קמא כי השוטר לא נדרש להזדהות, בטענה כי החוק אוכף הצגת תעודת מינוי. לאחר ששקלה את הטענות, מסכימה ערכאת הערעור כי תקנה 23(א)(1) מתייחסת באופן ספציפי לצווי תעבורה. יתר על כן, היה על השוטר להציג תעודת מינוי בעת שהתבקש, שכן מדובר בדרישה לגיטימית, והעובדה שעשה זאת ללא מחאה מאשרת זאת. מאחר שהמערער הציג בסופו של דבר את רישיונו לאחר שהשוטר הזדהה, ובית המשפט לא מצא כל ראיה לאי ציות לאות להמשיך ישר, השאלה היחידה שנותרה היא האם התקנה חלה על בקשה להצגת רישיונות. ערכאת הערעור מפרשת נכונה את התקנה וקובעת כי היא אינה מקיפה מצב כזה. לפיכך, ההרשעה לפי תקנה 23(א)(1) אינה ראויה והערעור נדחה. החלטת בית משפט קמא מתהפכת, והמערער זוכה מחמת ספק סביר.