בר"מ 31256-01-26

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף: בר"ם 31256-01-26 **הקדמה** החלטה זו עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה בקשה למתן צו ביניים למניעת אכיפת צווי הריסה מנהליים שהוצאו כנגד מבנים שבנו המבקשים ללא היתר. ההחלטה של בית המשפט העליון, על ידי השופטת דפנה ברק-ארז, מעמיקה בסוגיות של סעדים זמניים, אכיפת צווי הריסה, שיהוי, חוסר ניקיון כפיים, והגנה על שלטון החוק, תוך התבססות על הלכות קודמות ודינים רלוונטיים. **רקע עובדתי** המבקשים בנו מבנים בעיר עראבה ללא היתר בנייה, על מקרקעין פרטיים, בשנים 2022-2023. בעקבות זאת, הוצאו כנגדם צווי הריסה מנהליים ביום 14.3.2022 וביום 2.6.2024. צווי ההריסה עברו מספר גלגולים משפטיים: * **בית משפט השלום:** בקשות לביטול צווי ההריסה נדחו בשתי ערכאות קודמות. * **בית המשפט המחוזי:** ערעורים על החלטות בית משפט השלום נדחו אף הם, ונקבע עיכוב ביצוע לצווי ההריסה עד ליום 29.11.2025. * **בית המשפט העליון (בג"ץ):** עתירה שהוגשה כנגד התנהלות המשיבים נדחתה ביום 14.12.2025. בסמוך לאחר מכן, ביום 26.12.2025, הגישו המבקשים עתירה מינהלית חדשה לבית המשפט המחוזי, בה טענו כנגד אי-קידום תכניות מתאר למקום ומדיניות אכיפה לא הולמת. במסגרת עתירה זו, ביקשו המבקשים צו ביניים שיורה על אי-אכיפת צווי ההריסה עד להכרעה בעתירה. **החלטת בית המשפט המחוזי** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת צו הביניים. נימוקיו העיקריים היו: 1. **סיכויי עתירה מוקשים:** בית המשפט מצא בסיס לטענות סף שהועלו, מה שהעיד על סיכויי עתירה נמוכים. 2. **מאזן נוחות:** אף שהריסת הבתים תגרום למבקשים נזק רב, נקבע כי צווי ההריסה הפכו חלוטים, והאינטרס הציבורי בשמירה על שלטון החוק גובר. כמו כן, צוין כי המבנים בשלבי בנייה ואינם משמשים למגורים, וכי אי-אכיפה עלולה לפגוע בבעלי זכויות אחרים. **בקשת רשות הערעור וההחלטה בבית המשפט העליון** המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, וכן בקשה לסעד זמני. הם שבו על טענותיהם בנוגע לנזק שייגרם להם, וטענו כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו העובדתית שהמבנים אינם משמשים למגורים. מנגד, משיבי המדינה הדגישו כי מדובר בצווי הריסה חלוטים, וכי זוהי הפעם החמישית שהמבקשים מנסים לעכב את ביצועם. הם טענו כי העתירה הוגשה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים, וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. **הלכות ושיקולים מרכזיים בהחלטת בית המשפט העליון:** 1. **אמת מידה מצמצמת להתערבות בסעדים זמניים:** השופטת ברק-ארז הדגישה כי בית המשפט העליון אינו נוטה להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים. היא הפנתה להלכה שנקבעה בע"א 52742-12-25 זאיד נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון. 2. **"פתיחת" החלטות שיפוטיות קודמות:** הקושי המרכזי בבקשה, כפי שצוין, הוא שהיא למעשה מבקשת "לפתוח" החלטות שיפוטיות קודמות שכבר דנו בצווי ההריסה ואישרו אותם. הגשת עתירה מינהלית חדשה, המכוונת לבטל את צווי ההריסה לאחר שהם חלוטים, נתפסת כדרך פסולה לערעור על החלטות קודמות. השופטת הפנתה להלכה שנקבעה בע"א 29798-03-26 אבו כף נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, אשר מדגישה כי אין להשתמש בהליכים חדשים כדי לעקוף החלטות שיפוטיות סופיות. 3. **שלטון החוק והאינטרס הציבורי:** ההחלטה מדגישה את חשיבות שלטון החוק ואת הצורך באכיפת החלטות שיפוטיות. קביעת צווי ההריסה כחלוטים, לאחר הליכים משפטיים מרובים, מעניקה להם תוקף מחייב. האינטרס הציבורי בשמירה על שלטון החוק ובמניעת עשיית דין עצמי באמצעות הליכים משפטיים, גובר על הנזק הנגרם למבקשים. 4. **שיהוי וחוסר ניקיון כפיים:** משיבי המדינה טענו כי העתירה הוגשה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים, נוכח ניסיונות חוזרים ונשנים של המבקשים לעכב את אכיפת צווי ההריסה. טענות אלו, גם אם לא הוכרעו באופן מפורש, תומכות בגישה הזהירה של בית המשפט כלפי הבקשה. 5. **מאזן הנוחות:** בית המשפט המחוזי קבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. קביעה זו מבוססת על העובדה שהצווי חלוטים, על האינטרס הציבורי, ועל כך שהמבנים בשלבי בנייה. גם אם המבנים משמשים למגורים, כפי שטוענים המבקשים, הדבר אינו משנה מהותית את התוצאה, שכן הבנייה נעשתה ללא היתר, והצו חלוט. **חידושים או הדגשים משפטיים:** * **החשיבות של סופיות הדיון:** ההחלטה מחזקת את העיקרון של סופיות הדיון המשפטי. כאשר סוגיה נדונה והוכרעה על ידי ערכאות שיפוטיות, אין להשתמש בהליכים חדשים כדי "לפתוח" את הדיון מחדש. * **מניעת שימוש לרעה בהליכים משפטיים:** בית המשפט מביע דאגה מפני שימוש לרעה בהליכים משפטיים, כאשר טענות חוזרות ונשנות וניסיונות חוזרים לעכב ביצוע צווי הריסה, מעידים על ניסיון להימנע מצוותי הריסה חלוטים. * **איזון בין זכויות פרט לאינטרס ציבורי:** ההחלטה מדגימה כיצד בית המשפט מאזן בין זכויות הפרט (זכותם של המבקשים למגורים, אם כי במבנים לא חוקיים) לבין האינטרס הציבורי הרחב יותר בשמירה על שלטון החוק, על תכנון ובנייה כחוק, ועל אכיפת החלטות שיפוטיות. **מסקנה** בקשת רשות הערעור נדחתה, ועימה גם הבקשה לסעד זמני. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת העובדה שהבקשה נועדה למעשה "לפתוח" החלטות שיפוטיות קודמות שכבר אישרו את צווי ההריסה. הדבר מעיד על חשיבות סופיות הדיון ועל מניעת שימוש לרעה בהליכים משפטיים. בנסיבות העניין, לא נפסק תשלום הוצאות, מה שעשוי להעיד על הבנה מסוימת למצוקתם של המבקשים, אך מבלי לפגוע בעקרונות המשפטיים המושתתים.