עש"א 11582-10-09

תקציר

הערר מתייחס להיטל השבחה בעקבות פרסום שתי תכניות המאפשרות תוספות ושינויים בנכס בגבעתיים. המשיבים רכשו את הנכס לאחר פרסום התכניות אך בטרם בוצעו שינויים פיזיים כלשהם, ונאמר להם כי אין לשלם היטל. בהמשך, בעת הגשת בקשה להיתר בנייה לשינוי הנכס בהתאם לתוכניות, דרשה הוועדה היטל בסך 105,735 שקל, אשר לאחר "שומה אחרת" אושר על ידי שמאי מכריע. ועדת הערר ערערה על השומה המכרעת, וטענה כי היה על השמאי לקבוע את שיעור ההיטל בלבד, ולא את מועד תשלום ההיטל, וכי היה על הוועדה לדרוש את ההיטל בעת מכירת הנכס. בית המשפט מצא כי לשמאי המכריע הייתה סמכות להחליט על החבות בהיטל, וכי הוועדה צדקה כשלא דרשה את ההיטל בעת המכירה, שכן למרות התוכניות שפורסמו, שווי הנכס לא השתנה עד למתן היתר הבנייה. הוועדה הייתה זכאית להיטל, שהתייחס למימוש בפועל של פוטנציאל ההשבחה שאפשרו התוכניות, והערר התקבל. השומה המכרעת תוחזר לשמאי המכריע כדי שיקבע את שיעור ההיטל בו חייבים המשיבים, אשר ישלמו גם את הוצאות הוועדה.