רע"א 1379/16

תקציר

ערכאת הערעור אישרה את החלטתו של בית משפט קמא שלא להתערב במתן סעד זמני, תוך הדגשת שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאות החוקרות והיקף הביקורת המצומצם הקיים בעניינים אלה. על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, בתי המשפט יכולים להעניק סעד זמני על סמך ראיות מהימנות לכאורה, המצביעות על טענה שאינה קנטרנית המצדיקה דיון. המקרה עסק בסוגיות חוזיות מורכבות שעוררו שאלות מהותיות, ובכך קמה עילת תביעה. עם זאת, תנאים אחרים הדרושים לסעד זמני לא התקיימו במידה מספקת, במיוחד בהתחשב במאזן הנוחות שבו נזקים פוטנציאליים לשני הצדדים לא נחשבו בעלי השפעה משמעותית או בלתי הפיכים. בפרט, צו עיקול זמני על רכוש יפגע באופן בלתי מידתי במשיבים ללא ראיות ברורות להברחת נכסים או לחוסר יכולת כלכלית, שכן תשלומים מעידים על איתנות פיננסית. כמו כן, בית המשפט פסל מינוי כונס נכסים זמני בשל היעדר ראיות לנזק לנכס או לסיכון להסתרה – גורמים חשובים לפי תקנה 387ב. הסכמים לא אסרו על שעבוד רכוש, וכפייתם עלולה לשנות ללא הצדקה את המצב הקיים בין בעלי דין, השמור למקרים חריגים. סיכומו של דבר, בקשת המבקש נדחתה תוך ציון כי החלטה זו אינה מחייבת את החלטת התיק העיקרי, והמבקש חויב בשכר טרחת עורך דין.